תהליך ייצור המלט
נשר בוחנת ומטמיעה כל העת שיטות חדשות ושימוש בחומרים ממוחזרים לשם ייעול תהליכי הייצור מבחינת הסביבה
איך גילו את המלט?
חומרי מליטה טבעיים היו בשימוש עוד בתקופת האימפריה הרומית, ואף הגיעו לארץ ישראל. מאז ולמאה ה- 19 לא נעשה שימוש במלט, מאחר ולא ידעו כיצד לייצרו באופן מלאכותי.
המלט הראשון , מעשה ידי אדם, נוצר בשנת 1824 על ידי ג'וזף אספידין, בנאי אנגלי מלידס ושינה את פני ההיסטוריה.
אספידין גילה כי מתערובת של אדמת חרסית ואבן גיר, אשר עוברת קלייה בכבשן אש, בטמפרטורה גבוהה במיוחד-נוצר חומר חדש אותו כינה " צימנט פורטלנז", על שם צבעו הדומה לאדמות פורטנלד אשר בדרום אנגליה.
כיצד אנו מכינים מלט?
מלט הוא תוצר של חימום של תערובת המכילה בעיקר אבן גיר וחרסית לטמפרטורות גבוהות מאד,ולאחר מכן ערבוב התוצר עם חומרים נוספים (גבס, אבן גיר ועוד) וטחינתו לאבקה דקה.
אבן הגיר נחצבת ממחצבת המפעל, הממוקמת כשלושה ק"מ ממנו. האבן מוסעת ע"ג מסוע למפעל, שם היא מעורבבת עם חרסית לקבלת תערובת אחידה, החשובה לצורך יציבות תהליך הייצור ואחידות המוצר.
תהליך הערבוב נעשה במתקן ייעודי בצורה יבשה, לחסכון במים ואנרגיה.
תערובת חומרי הגלם נטחנת לרמת אבקה דקה, בשילוב עם חומרים נוספים שמטרתם לדייק את ההרכב הכימי הנדרש לתהליך הייצור.
לאחר טחינתם מוזנים חומרי הגלם לכבשן דרך מגדלי חימום מוקדם, בהם נעשה שימוש באנרגיה שיורית מתהליך הייצור לשם חימום חומרי הגלם.
כך מושג חסכון אנרגטי בתהליך, אשר גם מייעל אותו מבחינה סביבתית.בטמפרטורות הגבוהות בכבשן (כ-1600 מעלות צלזיוס) הופכת תערובת הגלם לחומר חדש בשם קלינקר, המקנה את החוזק למלט ולבטון חוזק, היות והוא מתקשה במגע עם מים.
אנו עושים שימוש גובר בדלקים חליפיים (מבוססי פסולת) בתהליך ייצור הקלינקר, ובכך מחליפים חלק מהדלקים הפוסיליים.
הקלינקר מעורבב עם חומרים נוספים (גבס, אבן גיר, אפר פחם ואחרים, בהתאם לסוג המלט המיוצר) ונטחן לאבקה אפורה ודקה.
רוב המלט נשמר במיכלי אחסון (סילוסים) ומשווק בתפזורת (במיכליות מלט אטומות יעודיות),וחלקו משווק בשקים.